<h1>העיטור הלכ' יו"ט מח' י"א</h1>
<h2>דף יד.</h2>
בש"א תבלין נידוכין במדוך של עץ ומלח בפך ובעץ פרור ובה"א תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן ומלח במדוך של עץ תניא אר"י לא נחלקו ב"ש וב"ה על הנידוכין שנידוכין כדרכן ומלח עמהן לא נחלקו אלא לדוכה בפ"ע שבש"א בפך ובעץ פרור לצלי אבל לא לקדירה. ובה"א לכל דבר אפילו לקדרה ובכדרכה במדוך של אבן. דס"ל להאי תנא דמלח ל"ב שינוי לב"ה ור"י א"ש דאמר כל הנידוכין נידוכין כדרכן ואפילו מלח כההוא תנא ס"ל וכן הלכה ופלוגתא דר"ח ור"ה דמפרשי טעמא דמלח בעי שינוי אליבא דת"ק דמתני' היא ואפילו ידע מאי קדירה בעי בישולא לא בעי שינוי ויש מחכמי הדור פלוגתא דר"ח במלח מאי טעמא בעי שינוי לא מסתייע ונקטינן לחומרא ומסתב' כדפרשתי א"ל ר"ח לרב אחא ברדלא כי דייכת אצלי' וה"מ מלח דבעי שינוי כל דהו אבל תבלין לא בעי אצלוי מדקאמר רב ששת שמע קול בוכנא אמר האי לא מגו ביתאי ודילמא אצלויי אצלוי דשמעי' דהוה צליל קלי' ש"מ תבלין ל"ב אצלויי והכין איפסקא הלכתא לקמן.
ת"ר אין עושין טוסני ואין כותשין במכתשת ולימא אין כותשין במכתשת אי אמר הכי ה"א הנ"מ במכתשת גדולה אבל במכתשת קטנה ש"ד קמ"ל אין עושין תוסני אפי' (בקטנה) ואין כותשין שאר כתישות במכתשת גדולה והא דתניא אין עושין תוסני לא במכתשת גדולה ולא במכתשת קטנה אסקה רבא הא לן והא להו לבני ארץ ישראל אין כותשין כלל דאית להו פריצותא דעבדי לבני בבל כותשין בקטנה. וגרסי' בפ' יו"ט ג' דברים ראב"ע מתיר וחכמים אוסרים פרתו יוצאי' ברצועה שבין קרניה ומקרדין את הבהמה ביו"ט ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהם וחכמים אוסרים.
<h2>דף כג.</h2>
ת"ר איזה קרדום ואיזה קרצוף וכו' וקי"ל כראב"ע דס"ל כר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן וחכמים אוסרים ומסתב' פלפלין כתבלין כדתנן בתוספתא דביצה וה"מ במדוך של אבן אבל ברחים שלהן כטחינה היא ותניא אין בורין ואין טוחנין כו' והא דגרסי' בפ' ר"א הני פלפלא מדוך חדא חדא בסכינא שרי תרתי אסור כו' איכא דמוקי לה בשבת ואיכא דמוקי לה ביו"ט וכ' רבי' אלפסי ז"ל מסתברא כמאן דמוקים לה בשבת. והכי מסתב' דתבלין דיו"ט לא בעי שינוי כלל.
